היכונו למתקפה תקשורתית על אנשי מאבק הגז


‏21 ספטמבר, 2017

אמנון פורטוגלי

מרכז חזן במכון ון-ליר

בנימין נתניהו

משרד האנרגיה דיווח לפני הבוקר (21 לספטמבר) כי “עקב תקלה שהתגלתה הבוקר במהלך עבודות התחזוקה המתוכננות מראש במאגר תמר, פסקה לחלוטין אספקת הגז הטבעי מהמאגר”.

 אי-אספקת גז למשק לאורך כמה ימים עלולה להשאיר את תחנות הכוח ללא דלקים נקיים לייצור חשמל;

יובל שטייניץ

מדוע מאגר לוויתן לא פותח בזמן, כך שימנעו התוצאות הקשות הצפויות מתקלה מעין זו?

הכל באשמת תאגידי הגז ואנשיהם / תומכיהם בממשלה.

שמענו בזמנו  ועכשיו נשמע שוב מיחצ”ני ודוברי תאגידי הגז, שביזבזנו שנים רבות עד שנכתב מתווה הגז ולכן לוויתן לא פותח.  תאגידי הגז ודובריהם בתקשורת ובממשלה משליכים את ‘האשמה’ בכך שלוויתן לא פותח על הרגולטורים ועל הממשלה ועל מתנגדי מתווה הגז. הם יודעים שאין זה כך.

לפני שנתיים אמר שטייניץ כי “מאגר הגז לויתן הוא התגלה לפני 5 שנים בשנת 2010. והיום אנחנו 5 שנים אח”כ עוד לא התחילו לפתח אותו, כלומר אנחנו במו ידינו בגלל ויכוחים בין אלף רגולטורים, משרדי הממשלה, וויכוחים ציבוריים כאלו ואחרים….., אצלנו הכל הוקפא כבר לפני כמה שנים, לא מפתחים את המאגרים הקיימים, לא מחפשים מאגרים חדשים, הכל בגלל בעיות הרגולציה הכל בגלל שאין לנו מתווה שמאפשר את זה….”

דברים אלו הם בגדר פרופגנדה וחצאי אמת. הטענות של נתניהו ושטייניץ המשקפות את המטרות והמנטרות של תאגידי הגז ושל עושי דבריהם בממשלה כאילו ‘הרגולציה הורגת את הגז הטבעי’, שהרגולטורים אשמים בכך ששדה לווייתן אינו מפותח, אינן נכונות בלשון המעטה.

https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3669486,00.html

הונאת ייצוא הגז הגדולה

הסיפור שבנו תאגידי הגז היה קליט ושלם: כדי להוציא את הגז מהאדמה צריך לפתח את “לוויתן”;

כדי לפתח את “לוויתן” צריך לייצא גז: המקום שאפשר לייצא אליו גז בכמויות הנדרשות הוא מצרים; יצוא הגז למצרים בהיקפים שבהם מדובר, כ-2 מיליארד דולר לשנה לפי מכתבי הכוונות עם יוניון פנוסה ובריטיש גז, ייתן ערובה לבנקים, שיממנו את פיתוח “לוויתן”. והנה סיפור שלם.

אלא שאחרי כמה שנים, התברר שיש אפשרות אחרת, תוכנית “לוויתן קטן” לפיתוח “לוויתן” ללא ייצוא, ובהשקעה נמוכה יחסית, כמחצית ממה שסיפרו לנו קודם לכן. תוכנית שיכולה להיות מכוסה מהתקבולים ומהרווחים מ”תמר” בלבד – המכירות מ”תמר” צפויות להגיע השנה לכ-1.5 מיליארד דולר, והרווחים להיקף של 1-1.2 מיליארד דולר.

אלא שאם אפשר לפתח את “לוויתן” בתוכנית פיתוח מצומצמת, ללא ייצוא, הרי שכל הדיונים בדבר יתרונות מדיניים ביטחוניים, דמיוניים ככל שהיו, הכרוכים בייצוא גז למצרים, הופכים לדיונים תיאורטיים. אם כל הנימוקים בדבר חשיבות היצוא לביטחון ולאסטרטגיה שעומדים אחרי סעיף 52 נופלים, אין הצדקה לשימוש בו ואי אפשר להתגבר על התנגדות הרשות להגבלים עסקיים, לפחות עד מינוי מנהל חדש לרשות שיענה לרוח המנהיג, ואין הצדקה לאישור המתווה. יתרה מכך, בשביל מה צריך את המתווה?

קיומה של אפשרות נוספת לפיתוח משק הגז בישראל הוא סיפור גדול. סיפור של הונאה גדולה. תאגידי הגז הסתירו מידע קריטי, הונו למעשה את חברי צוות קנדל ובסופו של דבר גם את עצמם.

https://www.ha-makom.co.il/post/doar-amnon-portugaly-whale

מדוע נדחה פיתוח לוויתן? –  ההונאה מאחורי פיתוח מאגר לווייתן.

https://www.themarker.com/opinion/1.2814412

בדצמבר 2010 נמסרה ההודעה על גילוי הגז בלוויתן. תאגידי הגז יכלו אז להתחיל בפיתוח לוויתן. הסיפורים והמנטרה של שינויים ואי וודאות רגולטורית אינם נכונים. הם לא הפריעו לאותם תאגידי גז לפתח את מאגר הגז תמר באותם השנים.

הגורם העיקרי להערכתי לעיכוב בפיתוח לוויתן היתה האמונה של תאגידי הגז באפשרות של מכירת הגז כגז טבעי נוזלי LNG למזרח הרחוק.  לכן הם נכנסו למו”מ עם חברת וודסייד עם המומחיות שלה בתחו זה, לכניסה כשותפה בלוויתן. רק בסוף 2013, שלש שנים אחרי גילוי לוויתן, הבינו תאגידי הגז שזה אינו הכיוון הנכון, שאין אפשרות ריאלית לייצא גז למזרח הרחוק,  ובינתיים התעכב הפיתוח של לוויתן.

בתשובה לשאלה בכנס האנרגיה של יו.בי.אס שהתקיים ב- 18 לספטמבר 2013, עד כמה קריטי גז טבעי נוזלי לפיתוח שדה לוויתן ענה דיוויד סטובר, נשיא נובל אנרג’י,  (בתרגום חופשי):  “אני חושב שמנקודת המבט של ישראל ושל נובל אנרגי, כי לגז טבעי נוזלי יהיה תפקיד. ההבדל כנראה, הוא שעכשיו זה לא תלוי אך ורק ב-LNG, כפי שאולי זה היה הרושם עד עתה. זה מעולם לא היה תלוי אך ורק ב LNG. תמיד הייה שילוב של שימוש בישראל בגז מלווייתן עם ייצוא.  זה הגיוני להשתמש בחלק מהגז בישראל ושתהייה יתירות באספקה משני מקורות גדולים (תמר ולוויתן).
אבל אני חושב שכאשר מסתכלים על אפשרויות משלוח הגז שהיו בעבר, אני חושב שהדגש היה על LNG, ואני לא חושב שזה המצב כיום.”

כתוצאה מתובנות חדשות אלו העיסקה עם וודסייד לא מומשה

וההודעה על כך נמסרה במאי 2014.

האחריות העיקרית לעיכוב של כשלש שנים בפיתוח לוויתן נופלת על תאגידי הגז. ועל הממשלה. הממשלה במקום לדרוש עמידה בתנאי החזקה, שמשמעותם פיתוח לוויתן תוך 4 שנים מגילויו, וגמר פיתוח עד אפריל 2018, האריכה במתווה הגז את מועד הפיתוח עד ל – 2020.

http://www.blacklabor.org/?p=56953

ולנתניהו, שטייניץ, מרידור וחבר מרעיהם –  הוזהרתם.

כדאי להקשיב לדבריו של פרופ׳ אשר טישלר, נשיא המסלול האקדמי של המכללה למנהל ובעבר דיקן בית הספר למינהל עסקים באוניברסיטת תל־אביב: “אני כן רואה סיכון כזה בהסתמכות על פתרונות מאולתרים וחלקיים לאבטחת אספקת גז טבעי יציבה משדה תמר. מקבלי ההחלטות מתעלמים מהעובדה שבמאגר זה פועלת אסדה אחת המזרימה גז טבעי לחופי הארץ, בעיקר באמצעות צינור אחד. היה צריך לתמרץ הבאה של אסדת קידוח נוספת והיה צריך — צריך עכשיו! — להניח עוד צינורות להזרמת הגז. כדאי לאזרחי ישראל להשקיע בהבטחת אספקה סדירה של גז מתמר לשנים רבות, כי הם ולא מישהו אחר יישאו בעלויות של שיבושי אספקה.”

http://www.tashtiot.co.il/2016/08/15/%D7%9E%D7%AA%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%96-4/

אמנון פורטוגלי

מרכז חזן במכון ון-ליר

תגובות
מחירי סחורות
מדדי נפט וזהב
EIA today in energy