על צינור ייצוא גז איסטמד מישראל לאירופה


4 דצמבר, 2017

אמנון פורטוגלי,מרכז חזן במכון ון-ליר

אורה קורן כתבה בדה-מרקר מ-3 לדצמבר כי ישראל צפויה לחתום ב-5 לדצמבר על מזכר הבנות להנחת צינור הגז הימי לאירופה. החתימה על מזכר ההבנות תתבצע גם על ידי שותפותיה לפרויקט האסטרטגי – יוון, קפריסין, איטליה והאיחוד האירופי.  מזכר ההבנות יקבע כי הצדדים החתומים עליו מחויבים להניח את הצינור ולהקים את המערכת להפעלתו, וכי הם רואים בו פרויקט אסטרטגי ויקדמו חתימה על הסכם עקרונות בין ממשלתי לגביו במהלך 2018.

יתכן ושר האנרגיה יובל שטייניץ אינו יודע, אבל בפגישה בקפריסין ב-20 לנובמבר הסכימו נשיא מצרים אל-סיסי ונשיא קפריסין אנסטאסיידס לפתוח בשיחות בחודש דצמבר לקראת הסכם לבניית צינור לאספקת גז טבעי למצרים משדה הגז אפרודיטה בקפריסין.  יום לאחר מכן, בפגישה בניקוסיה שכללה גם את ראש ממשלת יון ציפרס, אישרו שלושת המנהיגים את תוכנית צינור הגז איסטמד להעברת גז טבעי ממצרים וקפריסין לאירופה ותוכנית להניח צינור ליצוא גז מקפריסין למצרים.

הפגישות וההסכמים לאישור צינור ייצוא גז איסטמד מוצגים כעסקאות גמורות, כאילו הצינור כעת הוא מציאות ויוקם. אלא שזה לא כך.  מדובר בהסכמי מסגרת בין-ממשלתיים שהם הסכמים מקדמיים חשובים לקראת הקמת הצינור. החתימה על ההסכם עליו מדובר במאמר, עם כל חשיבותו המוגבלת, (החתימה וההודעה עליה ‏כמובן חשובה לפוליטיקאים) רחוקה מלהיות החלטת השקעה עסקית, לא מקדמית ולבטח לא החלטת השקעה ‏סופית, בהקמת הצינור. ‏ לפני שהצינור יוקם יש בעייה מהותית של הבטחת הסכמי מכירת גז בהיקפים גדולים, במחיר מתאים, ולטוח ארוך. רק אז הבנקים יהיו מוכנים להשתתף במימון הצינור, רק אז חברות הגז יקבלו החלטות השקעה סופיות ויבצעו את ההשקעות בהיקף של מיליארדי דולרים הדרושים לבניית הצינור.

החתימה על מזכר הבנות להנחת צינור הגז הימי לאירופה הצפויה ב-5 לדצמבר מזכירה את החתימה המיניסטריאלית החגיגית שהתקיימה בווינה ביוני 2006 על צינור הגז נבוקו Nabucco.
בדצמבר 2003 העניקה הנציבות האירופית מענק בגובה של 50% מהמחיר הכולל המוערך של בדיקת הכדאיות עבור צינור נבוקו, כולל ניתוח שוק, ומחקרים טכניים, כלכליים ופיננסיים. ביום 28 ביוני 2005 נחתם הסכם המיזם המשותף על ידי חמישה שותפי נבוקו. הצהרת השרים על צינור נבוקו נחתמה ב -26 ביוני 2006 בווינה.
לשני הפרויקטים, איסטמד ונבוקו יש קווי דמיון רבים: יכולת מעבר גז גדולה; צינורות ארוכים; קשרים בין אירופה למקורות אספקת גז מרובים (במקרה של נבוקו, אזרביג’אן, טורקמניסטן, איראן ועיראק). שניהם היו צפויים גם להיות יקרים. בשני המקרים, שרי האנרגיה והנציבות האירופית הבטיחו כי הפרויקט יתרום לא רק לביטחון אספקת הגז של אירופה, אלא גם לשיתוף פעולה אזורי רחב יותר.
לסיפור של צינור הגז נבוקו לא היה סוף טוב. הפרויקט הוכיח שהוא יותר חלום – pipe dream  מאשר פרוייקט צינור מציאותי.

יישום פרויקט הצינור איסטמד עומד בפני אתגרים הנדסיים רציניים ואתגר כלכלי – מחירי הגז בעולם.  מחירים אלו נמוכים והם יישארו נמוכים בעקבות כניסתם המתמשכת של מקורות אנרגיה מתחדשים, כמו אנרגיה סולארית ורוח, מדיניות הפחתת פליטות הפחמן באירופה, וההיצע העצום של גז הטבעי / גז טבעי נוזלי בשוק.  הענף כולו חווה עלייה במסחר בטווח הקצר ובעסקאות מיידיות (ספוט), המורידות את מחירי הגז גם לטווח הארוך. כל זה מקשה על מפיקי הגז במזרח הים התיכון להבטיח חוזים ליצוא הגז לטווח ארוך, אשר חיוניים להשגת מימון לפיתוח צינור הגז איסטמד.

פרויקטי גז חדשים ופרויקט הצינור המיועדים לייצוא גז טבעי מישראל וממזרח הים התיכון יצליחו רק אם הם ישמרו על עלויות נמוכות ויכולת לפעול בטווח המחירים השורר בשוקי הגז בעולם.  אם היה קל לעמוד בדרישות אלו, אזי נובל אנרג’י ושותפיה היו עושים זאת מזמן משדות הגז שלהם בקפריסין ובישראל.

בשיקולים לבנית צינור הגז איסטמד ילקחו בחשבון התחרות של הגז הטבעי הנוזלי מארה”ב, התחרות של הגז הטבעי מרוסיה ומצפון אפריקה, התחרות מצינור הגז החדש ‏מאזרביג’אן דרך טורקיה לאירופה, והאפשרות של מצריים לייצא גז לאירופה באמצעות מתקני ההנזלה שכבר ‏קיימים בה ובאמצעות חיבור לצינור גז של חברת Eni (הבעלים של שדה הגז זוהר), משדות הגז הימיים בלוב לאיטליה ולרשת הגז האירופית.

האיחוד האירופי אכן מחפש לייבא גז טבעי ממקורות חדשים ובכלל זה גז שנמצא לאחרונה במזרח הים התיכון, כדי להגביר את אבטחת האנרגיה שלו. עם זאת, מחיר הגז יהייה עדיין המגבלה העיקרית.

קשה לראות איך הגז מישראל יכול להגיע לאירופה במחירים התואמים למחיר הגז באירופה, בסדר גודל של 5 דולר ליחידת חום. כדי לייצא גז לאירופה בכמויות גדולות, לאורך זמן, צריך להבטיח שמחיר הגז לייצוא, בפי הבאר בישראל ‏יהיה נמוך בהרבה ממחיר הגז בארץ. כדי לייצא גז לאירופה מחיר הגז לייצוא, בפי הבאר בישראל, צריך ‏להיות כ- 2.5 דולר ליחידה. ‏

ההשקעה הנדרשת לבנית הצינור נאמדת ב‏כ- 15 עד 25 מיליארד דולר יותר מפי שתיים מהאומדן ששטייניץ מנופף בו. כל הנתונים האלו והשיקולים האלו הופכים את ההשקעה בצינור למסוכנת מאוד, ללא כדאית,  מבחינה כלכלית. ‏
בנוסף, לתאגידי הגז לא יהיה כדאי לסכן את בוננזת הרווח שלהם בישראל הנובעת מהמחיר המופקע שהם מקבלים ‏בארץ כדי לייצא גז לאירופה או לכל מקום שהוא, שהרווחיות ממנו תהייה נמוכה בהרבה מזו שיש להם בארץ. ‏

ולבסוף, חשוב לציין כי בדיונים אלו חסרה טורקיה שאינה מכירה בזכותה של קפריסין לפתח את הגז הנמצא באזור כלכלי הבלעדי – EEZ שלה ולייצא את הגז שלה לשווקים הבינלאומיים, בעוד שכל שאר המדינות באזור מכירות בזכות זו.

צינור הגז איסטמד לא יוקם להערכתי וישאר בגדר חלום בדומה לפרויקט צינור הגז נבוקו מלפני כעשר שנים.

תגובות
מחירי סחורות
מדדי נפט וזהב
EIA today in energy