על הטיעונים בפרשת אסדת הגז בחוף דור-נחשולים, פיתוח לויתן, ותחנות הכוח הפחמיות.


צריך לפתח את לויתן תוך הזזת אסדת הטיפול לאזור קידוחי לויתן, גם אם זה ידחה את מועד אספקת הגז מלויתן.  יחד עם זה ובאותו הזמן, צריך לחייב את שותפי תמר להרחיב את קיבולת ייצור הגז של תמר מ- 11 BCM לשנה לכ- 16 BCM לשנה, ואפשר גם להגדיל את תפוקת כריש ותנין.

מאת אמנון פורטוגלי,מכון חזן-14 יולי, 2018

הממשלה ותאגידי הגז טוענים שהמחסור בגז מחייב פיתוח מהיר של לויתן במתווה הפיתוח הנוכחי, שאסור להזיז את אסדת הטיפול בגז מחוף דור-נחשולים, שאם לוויתן לא יפותח בדחיפות עם האסדה במקומה הנוכחי ישראל לא תוכל לעבור מפחם לגז, ובכך תגרם תמותה של אזרחי ישראל. לכן לדעתם, אסור אף לדון בהעברת אסדת הטיפול בגז מלויתן מחוף דור-נחשולים אל אזורי הקידוח.

בנושא זה, ראו מצגת שהוצגה ב-7 ליוני במוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית בטכניון בכותרת “על השיקולים הכלכליים והסביבתיים במיקום אסדת הטיפול בגז מלוויתן”[1]

לדברי שאול מרידור, שהוא אחד האחראים הראשיים למחסור בגז בישראל, להמשך השימוש בפחם ובמזוט, ולמחיר המופקע שחברת החשמל משלמת: “מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לא לעמוד בלוחות הזמנים שהיא הקציבה לפיתוח לוויתן. משמעות העיכוב היא הרת אסון על המשק.” [2].  זו טענה מעניינת מצד הגורמים מהממשלה ומשרד האנרגיה שלא חייבו לפני שלש שנים את שותפי תמר בהרחבת תפוקת השדה ושלא דאגו לפיתוח של לויתן במועד. זו טענה שהיא חצי אמת הגרועה משקר.

הטענה הזו הנשמעת הגיונית, התקבלה גם אצל ארגונים כמו אדם טבע ודין. כך אנו קוראים את עו”ד עמית ברכה, מנכ”ל ארגון אדם טבע ודין התומך בעמדה של חברות הגז ושל המדינה. להשקפת אט”ד, התועלת הסביבתית מהפעלת האסדה עולה לאין שיעור על הנזק הסביבתי שעלול להיגרם ממנה.[3]

ברכה מוסיף שלא נכון בעיניו להרחיק את האסדה אל לב ים, כאסדה צפה – בניגוד לאסדה במרחק 10 ק”מ מהחוף שמעוגנת אל הקרקע – במים הכלכליים משום שהאכיפה והרגולציה במים הכלכליים היא אפסית. והוא מוסיף נימוק נוסף: כשאסדה נמצאת בלב ים, הרבה יותר קשה לטפל בה באופן מיטבי ולמנוע תקלות.[4]

אמירות אלו הינן בגדר חצי אמת. במקרה של שדות הגז כריש ותנין, העמדה של משרד האנרגיה הפוכה ותומכת במיקום אסדה בלב ים [5].  התכנית של תאגיד אנרג’יאן לפיתוח שדות הגז כריש ותנין, תוכנית שאושרה ע”י משרד האנרגיה, מבוססת על אסדה צפה   FPSO להפקה ולטיפול בגז הטבעי באזור הקידוח. יתרה מזאת, התוכנית המקורית של נובל אנרגי היתה לבניית אסדה צפה FPSO באזור הקידוח, כפי שניתן לראות במצגת של דלק קידוחים מאוקטובר 2015 בה מדובר על בניית אסדה צפה באזור קידוחי לוויתן במים הכלכליים של ישראל. [6]

בניגוד לדברי מרידור ולתפיסתו של עמית ברכה, החזרת האסדה למקומה הטבעי באזורי הקידוח אינה הרת אסון ואינה עומדת מול סגירת תחנות הכוח הפחמיות בחדרה.  מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה לא לעמוד בלוחות הזמנים לפיתוח לוויתן.  ניתן לסגור כבר היום את תחנות הכוח הפחמיות 1-4 בחדרה, להפעיל תחנות כוח גזיות קיימות שאינן פעילות בגלל המחסור בגז, ע”י יבוא גז נוזלי באמצעות המצוף הקיים.

·        עיכוב בפיתוח לוויתן עקב הזזת האסדה לאזור הקידוח, 120 ק”מ מחופי ישראל אינו הרה אסון למשק הישראלי. ניתן להגדיל את ייבוא הגז הטבעי הנוזלי LNG באמצעות המצוף הקיים, ולהפעיל תחנות כוח גזיות קיימות שאינן פעילות עקב המחסור בגז, ולסגור את תחנות הכוח הפחמיות 1-4 בחדרה. בדרך זו יושגו שתי מטרות, סגירת תחנות כוח מזהמות, ומניעת סיכונים פוטנציאלים מאסדת הגז במיקומה הנוכחי ללא פגיעה במשק החשמל.

·        הנקודה החשובה היא שהגז משמש בעיקר כחומר גלם לייצור חשמל.  אלא שכיום יש דרך טובה יותר וזולה יותר להפיק חשמל, ממקור שישראל משופעת בו. הפקת חשמל בהיקף גדול מאנרגיה סולארית משולבת באחסון חשמל בבטריות, תשחרר את ישראל מתלות בפחם המזהם את הסביבה, ותשחרר את ישראל מתלות מלאה בגז המזהם את הסביבה, אם כי פחות מהזיהום מפחם, מזוט וסולר.

·        הסיכונים הנובעים ממיקום אסדת הטיפול בחוף דור-נחשולים גבוהים בהרבה מהחסרונות של דחייה בפיתוח לוויתן.[7]

·        יש סתירה בין הטענות שפיתוח לוויתן דרוש לסגירת תחנות הכוח הפחמיות בחדרה, לבין התחזיות והמאמצים של חברות הגז וממשלת ישראל לייצא גז.  כיום, רוב רובו של הגז מלוויתן מיועד ליצוא לירדן ולמצרים, ולא תואם את הטענה שהוא ינותב ויאפשר את סגירת תחנות הכוח הפחמיות בחדרה.

·        ללוויתן אין אף חוזה עם חברת החשמל, יש לו חוזה להספקת כמות גז קטנה (1.5 BCM  לשנה, כ-10% מתצרוכת הגז הישראלית) לתחנת הכוח באר טוביה שעדיין לא הסתיימה הקמתה.

·        ייצוא הגז מישראל ימלא את כיסי השותפים בתמר ובלוויתן בכסף נוסף, בעוד שתושבי ישראל ישלמו את המחיר בבריאותם, בסיכונים גבוהים לאסונות, ובהפיכת ישראל למזבלה הפטרוכימית של המזרח התיכון.

צריך לפתח את לויתן תוך הזזת אסדת הטיפול לאזור קידוחי לויתן, גם אם זה ידחה את מועד אספקת הגז מלויתן.  יחד עם זה ובאותו הזמן, צריך לחייב את שותפי תמר להרחיב את קיבולת ייצור הגז של תמר מ- 11 BCM לשנה לכ- 16 BCM לשנה, ואפשר גם להגדיל את תפוקת כריש ותנין.

להרחבה

[1]  https://www.neaman.org.il/Files/Amnon%20Portugali,%20Hazan%20Center%20at%20the%20Van%20Leer%20Institute%20-%20Economic%20and%20Environmental%20Considerations%20at%20the%20Position%20of%20the%20Leviathan%20Gas%20Handling%20Platform.pdf
[2]  https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3742033,00.html
[3]  http://www.adamteva.org.il/?categoryid=281&articleid=2211
[4]  https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001245405
[5]  http://archive.energy.gov.il/AboutTheOffice/SpeakerMessages/Pages/GxmsMniSpokesmanOSAug2017.aspx
[6]  http://www.blacklabor.org/?p=59572

[7]  http://www.blacklabor.org/?p=59662

תגובות
מחירי סחורות
מדדי נפט וזהב
EIA today in energy